10 בסולם ריכטר: כשסן-פרנסיסקו רעדה

Uther Pendragon – San Fransisco Earthquake – a.1966-1975

זמן קצר לפני מותו, פטריק לנדבורג ("הלאמה") סיפר על תגלית אדירה בעולם הנכחד של הרוק הפסיכדלי של שנות השישים והשבעים. חשוב להבין – לא מדובר באוצר ככל האוצרות; אלא בגילוי עיר שלמה, מתועדת ומפורטת. לדידם של הארכיאונאוטים – יהיה מדובר ב-"אל-דוראדו" של הרוק הפסיכדלי.
שנה וקצת לאחר מותו של "הלאמה", ו-"Guerssen" שחררו בקול תרועה את הארכיון של "Uther Pendragon" – להקה מסן-פרנסיסקו שהתקיימה במשך יותר מעשור: חברי הלהקה גרו בבתים משותפים, ניגנו שבעה ימים בשבוע, ניצחו ב-'Battle of the Bands', הופיעו על במה אחת עם Country Joe & the Fish בדרייב-אין, ואפילו הקימו עסק משותף ותאגיד מוזיקלי שכלל לייבל ביתי.
ולמרות זאת, במשך 13 שנות קיומם, Uther Pendragon לא הקליטה אפילו אלבום אחד לרפואה, או לפחות סינגל – מה שכנראה מסביר את תעלומת היעלמותה. ממש כמו דמות מפתח לה כל אזכור נמחק מדפי-הספר, גם Uther Pendragon נעדרה מן ההיסטוריה הרחבה של הסצנה המוזיקלית בחוף המערבי.
אבל לא עוד – סוף-כל-סוף, גם אם באיחור של קצת יותר מיובל שנים, אפשר לספר על הלהקה שעברה את כל הגלגולים שבין גאראז' להארד-רוק פסיכדלי, ובכך להחזיר לדברי-הימים פרק שלם שהושמט בעריכה ההיסטורית המעוותת.

חד-הקרן: אבן דרך להט"בית ואנשים משובטים

Peter Grudzien – The Unicorn (Album No. One In Two Sides) – 1974

קשה לדבר על חמלה והערצה בנשימה אחת. אמנם מדובר בשני צבעים יפים כל אחד שלעצמו, אבל לרוב הם פשוט לא הולכים ביחד. זה פשוט מאוד: קשה מאוד לחוש רחמים והערצה כלפי אותו אדם בבת-אחת. ובכל זאת, זה בדיוק מה שאני מרגיש בכל פעם שאני פותח את הגייטפולד של אלבומו היחיד (יש עוד אחד, עוד נגיע לזה) של פיטר גרודזיאן מ-1974, וקורא. את סיפור חייו כתב פיטר בעצמו, בשפה פשוטה עד כדי-כך שכמעט ואפשר לפספס ניואנסים עלילתיים שמאופיינים במעברים חדים לנושאים שומטי-לסתות: ילדות ותחביבים מוזרים, ג'וני קאש ונטיות הומו-סקסואליות, ניו-יורק ובוב דילן, קליפורניה ומהומות סטונוול, אנשים משובטים וכן, גם חד-קרן אחד.

#81 ברשימת 'הזמביים הפופולריים ביותר'

Chrissy Zebby Tembo & Ngozi Family – My Ancestors – 1974

זה היה ב-1997.
בשנה שבה ביל קלינטון פתח, בפעם האחרונה, את אחד מארונות השירות בבית הלבן ואמר למוניקה, "Quick, get inside, we don't have much time",
בשנה שבה הנהג הנרי פול אחז בחוזקה בהגה, ולחץ עד הסוף על דוושת הגז של המרצדס בכניסה למנהרה הפריזאית,
בשנה שבה מארשל אפלווייט שכנע 38 מחברי הכת "Heaven's Gate" להתאבד, כדי שהנשמות שלהם תעלנה השמיימה ותתפוסנה טרמפ עם חללית – אני הייתי עסוק בדברים החשובים באמת: אלבום המדבקות שלי.