קוף אחרי בן-אדם: שחר מוזהב עולה בטקסס

 Golden Dawn – Power Plant – 1967/8

תארו לכם שאתם גדלים באוסטין, טקסס, והחבר הכי טוב שלכם הוא רוקי אריקסון.
אתם לומדים באותו בית-הספר ואוהבים את אותה המוזיקה. רוקי מלמד אתכם לנגן בגיטרה, ואתם מנגנים ביחד מחוץ לבתי-קפה ואפילו באותו ההרכב בתיכון.
ואז – כל אחד פונה לדרכו; רוקי מקים להקה משלו – וגם אתם, באיחור של שנה. רוקי והלהקה שלו משלימים את הקלטת האלבום הראשון שלהם – וגם אתם, באיחור של שנה. הלייבל של רוקי מחתים גם אתכם, ובינתיים מוציא את האלבום הראשון של רוקי והלהקה שלו, וכשאתם מוכנים לשחרר את האלבום הראשון שלכם – כאמור, באיחור של שנה – הלייבל מחליט להמתין עד שרוקי והלהקה שלו ישלימו את אלבומם השני ורק לאחר מכן מתפנה לטפל בכם.
ואז, האלבום שלכם מתקבל כחיקוי עלוב לאלבומים של רוקי והלהקה שלו. הלהקה שלכם מתפרקת מיד לאחר מכן, ובזמן שרוקי כבר הספיק לעוף קרוב מדי לשמש – אתם יוצאים למסע שכולו אנונימיות אחת גדולה. מצליחים לדמיין עולם שכזה?
אדם בשם ג'ורג' קיני (Kinney) הוא אחד שלא צריך לדמיין – זה קרה לו במציאות.

10 בסולם ריכטר: כשסן-פרנסיסקו רעדה

Uther Pendragon – San Fransisco Earthquake – a.1966-1975

זמן קצר לפני מותו, פטריק לנדבורג ("הלאמה") סיפר על תגלית אדירה בעולם הנכחד של הרוק הפסיכדלי של שנות השישים והשבעים. חשוב להבין – לא מדובר באוצר ככל האוצרות; אלא בגילוי עיר שלמה, מתועדת ומפורטת. לדידם של הארכיאונאוטים – יהיה מדובר ב-"אל-דוראדו" של הרוק הפסיכדלי.
שנה וקצת לאחר מותו של "הלאמה", ו-"Guerssen" שחררו בקול תרועה את הארכיון של "Uther Pendragon" – להקה מסן-פרנסיסקו שהתקיימה במשך יותר מעשור: חברי הלהקה גרו בבתים משותפים, ניגנו שבעה ימים בשבוע, ניצחו ב-'Battle of the Bands', הופיעו על במה אחת עם Country Joe & the Fish בדרייב-אין, ואפילו הקימו עסק משותף ותאגיד מוזיקלי שכלל לייבל ביתי.
ולמרות זאת, במשך 13 שנות קיומם, Uther Pendragon לא הקליטה אפילו אלבום אחד לרפואה, או לפחות סינגל – מה שכנראה מסביר את תעלומת היעלמותה. ממש כמו דמות מפתח לה כל אזכור נמחק מדפי-הספר, גם Uther Pendragon נעדרה מן ההיסטוריה הרחבה של הסצנה המוזיקלית בחוף המערבי.
אבל לא עוד – סוף-כל-סוף, גם אם באיחור של קצת יותר מיובל שנים, אפשר לספר על הלהקה שעברה את כל הגלגולים שבין גאראז' להארד-רוק פסיכדלי, ובכך להחזיר לדברי-הימים פרק שלם שהושמט בעריכה ההיסטורית המעוותת.

חלומות (ר)טובים

The Complete 'Acid Dreams' – V/A Compilation

ב-1979 קם לו בעל חנות תקליטים גרמני, ובהשראת אוסף הנגיסים המפורסם מ-1972 החליט לעשות מעשה; כמובן, החוק ממנו והלאה, מדובר בהוצאה לא רשמית בעליל. לפי האינסרט, הסתובבו להם 100 עותקים ממוספרים על-גבי פלסטיק צבעוני, בין החברים שלו ובעלי לייבלים. האוסף הפך למצרך מבוקש ובוּטלֵג קשות, והשלב הבא, כמובן, היה קאמבק בשם The Return of Acid Dreams. ב-1988, יצא על דיסק ה-Acid Dreams Testament, ונוסף בסוגריים: "שבעים וחמש דקות של טרור פסיכוטי". הביקוש נמשך, וב-1996 בא לעולם Acid Dreams Epitaph, "שישים ותשע דקות של Green Fuz". ה-Testament וה-Epitaph יצאו לאחר מכן עם סאונד משופר, כשל-Epitaph נוספו אפילו שלוש רצועות. האוסף המשולש הזה, הוא בעצם סגירת מעגל. זו המהדורה האנלוגית של כמעט כל מה שיצא תחת השם Acid Dreams. האוסף כולל 540 גרם של פלסטיק, אינסרט, וחוברת מושקעת ובה מידע על הלהקות והסינגלים.

אהבה מיקרו-מיניאטורית

Michael Yonkers Band – Microminiature Love – a.1968

כיאה לחנון מד"ב וספרות ספקולטיבית שבילה שעות רבות של חלומות בהקיץ סביב מסעות אינטר-זמניים, דיסטופיות ורובוטים, גם אני מצאתי את עצמי מהרהר במעשיי האפשריים בשנייה שאמצא את עצמי לוחץ על הכפתור שמשחרר את החגורה של מכונת הזמן. שלא תבינו אותי לא נכון – מדי פעם, בין הזיית יום אחת למשנתה, קופצים להם שדיים עסיסיים לפריים, כמו מעברונים בערוץ שצריך אליו סיסמת הורים בשעות הלילה – אני גם בן-אדם, בסופו של דבר, וכאדם שמרבה לפנטז – החלטתי להפוך חלום למציאות, וביקשתי לפרסם מודעה במקומון העיר רחובות בזו הלשון:

נהר שנטרפה עליו דעתו

Mad River – S/T – 1968

(מבוסס על שרשור מתוך קבוצת הפייסבוק של דארק סטאר – תחנת פסיכדליה)
מספרין ואף מתפלפלין כיצד החלה ההתנצחות הפנטעסטית באשר לשאלת הרצועה האהובה מתוך אלבומם של "נהר שנטרפה עליו דעתו". יאמר אנוכי, במחילה, שהרי שהיה זה האברך המלומד א' ויינברג (שיזכה-לאורך-ימים-טובים, אמן), שאחת מתרומותיו שערכן לא יסולא בפז לאשכול החומצה האדיר הייתה הרצועה הב' במספר ושמה "שמן קיקיון זה משהו-משהו, שאלו את יונה". ויסף א' ויינברג פאראפראזע לועזית ל-"מלחמת הכוכביות" וימחיש את העונג שמזמור זה גורם לגופו (ציטעטע: "הנה קצת מהדארק סייד של הבראון אסיד, מת על השיר הזה").

הכיכר הלא מרכזית

Haymarket Sqaure – Magic Lantern – 1968

היה הייתה לה להקת גאראז' משיקאגו בשם The Real Things. בניגוד ללהקות גאראז' אחרות, היה להם אחלה ציוד: תופים של לודוויג, גיטרות ומגברים של פנדר. אבל… ב-1967, הדברים האמיתיים שבחיים האמיתיים גרמו ל-"דברים האמיתיים" לחזור לקרקע העבשה של החיים, האמיתיים: הגיטריסט והבסיסט עזבו לקולג', הקלידן עזב והסולן הודח. מי נשאר? תרימו יד: בוב רומא (כאן!) – גיטריסט הליווי. ג'ון קובלסקי (כאן!) – המתופף. קיצורו של דבר, שני בחורים בני 18, שכל שיכלו לעשות זה לפרסם מודעות דרושים בעיתון האוניברסיטה ובעיתונים אחרים בשיקאגו.